ניצחון פירוס

הכנסת היא לא קריירה חוק יסוד: הכנסת מפרט על הליכים שונים כמו אופן הבחירה לכנסת, מי ייבחר לכנסת וכהנה וכהנה, אך הוא לא מפרט על משך כהונת חברי הכנסת, בניגוד לפוסט קודם שכתבתי בנוגע ל הגבלת כהונת ראש הממשלה , בו אני לא סבור כי יש צורך להגביל את כהונתו מהסיבה שזה יכול להתיר את האיזונים והבלמים שגם כה רעועים במדינת ישראל. הרי שבמקרה של חברי כנסת מוכרחים אנחנו לתבוע את הגבלת כהונתם. העובדה כי אנשים מסוימים רואים במשרה הפוליטית כעבודה היא שגויה מיסודה, אדם לא צריך לבוא אל הפוליטיקה כדי לראות בתפקיד שברצונו למלא כקריירה, אין לו אף זכות שבעולם לשבת בכנסת 15, 20 או 30 שנה (דוגמה מובהקת היא בנימין (פואד) בן אליעזר ז"ל כיהן מהכנסת ה-11 שהתכנסה ב-1984 עד התפטרותו ב-2014 בימי הכנסת ה-19). עניין זה אף הופך לבולט יותר כאשר אנו שמים לב לכמות פרשיות השחיתות בהם מעורבים חברי כנסת, משום שהם התרגלו לשבת בכיסא ללא חת וללא אחריות. הכוח שנלווה למשרה הזו משחית וכבר עמדו על אבחנה זו גדולים מאתנו ש"כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". לכן, צריך להזכיר להם שהכנסת תמה, הבוחר בוחן, והקלפי פ