דילוג לתוכן הראשי

הגבלת כהונת ראש ממשלה בישראל - מדרון חלקלק

טרם אתחיל, עליי להבהיר - אני לא ממעריצי נתניהו.

אופן המאבק בשלטונו של נתניהו לבש צורות שונות במשך השנים, בדרך כלל מעל דפיו של העיתון של נוני מוזס. בתקופה האחרונה נשמעו מפי גורמים שונים, ביניהם נשיא המדינה ריבלין, כי צריך להגביל את כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות. באופן עקרוני, אני מבין את הצורך אבל בפועל זהו רעיון גרוע (בהנחה ולא מדובר באיזשהו תכסיס פוליטי).

העקרון הוא פשוט, למנוע עלייה של דיקטטור,רודן. הרודן, מרגע שהוא נבחר (בהנחה והיה שלטון דמוקרטי שהביא לבחירתו), הוא שוכח את התחייבויותיו למי שהביאו אותו למעמד הרם ושולט בצורה הנוחה לו. אם צריך להשתיק קולות המתנגדים לו, אז הוא עושה את זה בכל האמצעים העומדים לרשותו. אם יש תסיסה אזרחית תחת שלטונו, אז הוא משקיט אותה בכל האמצעים העומדים לרשותו. בקצרה, הוא הופך את המדינה לרכושו הפרטי ומנשל את שאר האזרחים מהזכויות המגיעות להן. 

יש הטוענים כי ראש הממשלה הוא כזה. עובדתית זה לא נכון. נתניהו אינו רודן. הוא לא שולח מתנגדים לכלא, הוא לא מדכא את האוכלוסייה האזרחית בכוח ובאופן כוללני הוא לא מתייחס למדינה כאל רכושו הפרטי. אולי יש לו מחשבות כאלו (שגם בזה אני לא מאמין), אבל בין המחשבה לבין הפעולה יש שטח הפקר ענקי שקודם צריך לחצות אותו. השלטון של נתניהו מתאפיין בעיקר בתכסיסים פוליטיים להפלת יריבים אפשריים שעלולים לסכן את סיכויו להבחר בבחירות. הוא עושה את זה בצורה ערמומית ומעוררת השתהות, אבל זה לא מנגנון חדש בפוליטיקה, זהו מנגנון שקיים כבר עשרות שנים - בגלל אופי השיטה הישראלית, כל ראש ממשלה, מרגע שהוא נבחר עוסק רק בהשרדות הפוליטית שלו ולשם רוב משאביו הפוליטיים הולכים.

עלינו להבין שאנחנו לא ארצות הברית, השיטה שלנו בנויה בצורה אחרת לגמרי. בארצות הברית, אופי השלטון מעוגן בחוקה הקיימת למעלה ממאתיים ועשרים שנה. היא דואגת שיהיה איזון בין כוחות השלטון, ביקורת עליהם והפרדה כמעט מוחלטת ביניהם כדי שכוח רב מדי לא ירוכז על ידי אחת מהרשויות - המבצעת, המחוקקת או השופטת. בישראל, אופי השיטה אינו כזה. אין איזונים ובלמים, אין הפרדה כמעט מוחלטת ובוודאי שאין חוקה. אצלנו מי שיושב ברשות המחוקקת (הכנסת) ומפלגתו חברה בקואליציה אז סביר שהוא יכול להתמנות לתפקיד ברשות המבצעת (שר או סגן שר). השופטים נבחרים בצורה חשאית על ידי ועדה בעלת מפתח מפלגתי ולשכתי משל היו חבורת פושעים ולא גוזרי דין הצדק במדינה הזו. להבדיל מישראל, בארצות הברית, השרים והשופטים נבחרים על ידי הנשיא (שיש להזכיר נבחר בבחירות נפרדות מהקונגרס) אך חייבים לקבל את אשרור הסנאט. בכך, ההגיון האמריקני אומר שנציגיו של ציבור האזרחים (חברי הקונגרס שנבחרו על ידו) מאשרים את מהלכיו של הנשיא ומסכימים איתם. וזה אולי ההבדל המהותי והעקרוני בין ארצות הברית וישראל - השלטון לא נועד לשלוט באזרחים אלא הוא נועד לשרת אותם כל עוד הם מסכימים שהוא ישרת אותם.

בעוד בארצות הברית, ניתן להגביל את כהונתו של הנשיא בגלל האופי המבני והתודעתי הקיים בה, בישראל הגבלה שכזו תוביל לאסון. נחשו איזו הזדמנות זו תהיה לאופוזיציה או לגורמים בתוך הקואליציה להפיל את הממשלה כל פעם שמתחשק לה. ראש הממשלה לא הולך לפי איך שאנחנו רוצים? נפיל אותו בהצבעת אי-אמון. ו"באיך שאנחנו רוצים" הכוונה היא ל-"הוא אוסר/מאשר תחבורה ציבורית בשבת", "הוא לא הורה על העלאת שכר המינימום", "הוא מסכל מהלכים חברתיים", "הוא מפריט יותר ממה שאנחנו חושבים שצריך להפריט" או פשוט מהסיבה הפשוטה והאוטומטית ביותר אצל הפוליטיקאי הישראלי -"זמני הגיע להיות ראש ממשלה". הדבר הזה יוביל לכך שממשלות נופלות מדי שני וחמישי וראשי הממשלה עלולים להתחלף כמו גרביים (בהנחה והם לא הצליחו לכונן ממשלה אחרת), בכך מדינת ישראל עלולה להסתכן בכניסה למערבולת של בחירות נשנות וחוזרות שיעמיקו את אי-היציבות השלטונית.

במקרה כזה של חוסר יציבות שלטונית הולך ומעמיק יכולים לצוץ שני תסריטים - באורח פלא, חברי הכנסת, שבאופן רגיל לא ניחנו במחשבה צופה לעתיד מבינים שצריך לעשות סדר בבלאגן ומחזירים את הגלגל אחורה, קרי מבטלים את ההגבלה או שהצבא ייקח את המושכות כדי להשליט מעט סדר. אז יהיה אפשר לדבר על רודנות אמיתית.

בסופו של דבר, כשרוצים להגביל את כהונת ראש הממשלה בישראל אז הבעיה היא לא בראש ממשלה כזה או אחר, הבעיה היא בשיטה, וכל עוד השיטה עצמה לא תשתנה אז אין טעם להגביל בגלל פוטנציאל ההרס הקיים במהלך מסוג זה.



תזכורת מהעבר: התרגיל המסריח. בואו נדאג שיהיו כמה שפחות.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

נשיא המדינה - מוסד שהגיע זמנו להתבטל

נשיאי מדינת ישראל לדורותיהם בשבוע שעבר הלך לעולמו נשיא המדינה התשיעי, שמעון פרס ז"ל, בהתחלה רציתי לייחד לפסטיבל התקשורת ופולחן האישיות סביב פרס ז"ל פוסט נפרד, אבל החלטתי שזה מיותר. מי שרוצה לציין את לכתו בשיבה טובה כמעין שירת הברבור של דור "גדולי האומה" או להתחכך באיזשהי נוסטלגיה רומנטית על הזמנים ההם אז בבקשה שיבושם לו, אותי זה לא מעניין. אולם, מותו של פרס מעלה בפנינו סוגיה אחרת שלא נשמעת כלל בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל והוא ביטול מוסד הנשיאות, וזו השאלה המהותית - למה אנחנו בכלל צריכים נשיא? מהו כבר עושה? לנשיא המדינה אין שום סמכויות ביצועיות משמעותיות (וטוב שכך) רוב הסמכויות שלו הן סמליות והן מעוגנות ברובן בחוק יסוד: נשיא המדינה. סמכויות אלו הן - חתימה על חוקי המדינה ועל אמנות שאשרה הכנסת, קבלת כתבי אמנה של נציגים דיפלומטיים, מינוי שופטים (לנשיא אין שיקול דעת וזהות השופטים נקבעת על ידי הועדה למינוי שופטים שפועלת באופן חשאי וכמוס במנוגד לעקרונות דמוקרטיים נהוגים, הוא משמש כחותמת גומי) ושני התפקידים "החשובים באמת" - הטלת משימת הרכב...

ברית לא קדושה - הימין בישראל והימין החדש-הישן באירופה

אם בעבר חלק נרחב ממפלגות השמאל בישראל היה מזדהה וחובר לגרועים שבדיקטטורים רק מהסיבה שהם שייכים לאותו מחנה וכביכול גם להם אותם מטרות "נעלות". הרי שהיום מצער לראות דבר דומה הקורה לחלק לא מזערי במפלגות הימין בישראל המזדהה עם גורמים, שאמנם מצניעים את שורשיהם, אך הם לוודאי ממשיכי דרכם של הפאשיסטים והנאצים. מה הביא להתחזקות הימין האירופאי לא ניתן לנעוץ בסיבה אחת בלבד, אולי יש סיבה דומיננטית, אך בוודאי לא סיבה אחת. ניתן לראות סימנים לעלייתו על רקע אי האמון באיחוד האירופי ומוסדותיו, אף האמון הציבורי כלפי מוסדות המדינה בתוך אותן מדינות יכול לשמש כסיבה; גלי המהגרים שמעלים חששות דמוגרפיים, כלכליים ותרבותיים, ייתכן ומדובר באי מציאת נקודת ביניים אידאולוגית המאחדת את המחנות תחת קורת גג המפלגות המתונות, ומביאה אותם להצביע למפלגות הקיצוניות. כל סיבה אשר תהא מביאה לעליית גורמים רדיקליים משני הצדדים השובים את לב בוחריהם בסיסמאות פופוליסטיות המבטיחות מזור מיידי לכל חולי הפושה בלב מדינותיהם. ראינו זאת במשאלי העם בסקוטלנד ובקטלוניה, ובבחירות האחרונות בכל רחבי אירופה מצרפת ועד הונגריה, האירופ...