ניצחון פירוס

הכנסת היא לא קריירה חוק יסוד: הכנסת מפרט על הליכים שונים כמו אופן הבחירה לכנסת, מי ייבחר לכנסת וכהנה וכהנה, אך הוא לא מפרט על משך כהונת חברי הכנסת, בניגוד לפוסט קודם שכתבתי בנוגע ל הגבלת כהונת ראש הממשלה , בו אני לא סבור כי יש צורך להגביל את כהונתו מהסיבה שזה יכול להתיר את האיזונים והבלמים שגם כה רעועים במדינת ישראל. הרי שבמקרה של חברי כנסת מוכרחים אנחנו לתבוע את הגבלת כהונתם. העובדה כי אנשים מסוימים רואים במשרה הפוליטית כעבודה היא שגויה מיסודה, אדם לא צריך לבוא אל הפוליטיקה כדי לראות בתפקיד שברצונו למלא כקריירה, אין לו אף זכות שבעולם לשבת בכנסת 15, 20 או 30 שנה (דוגמה מובהקת היא בנימין (פואד) בן אליעזר ז"ל כיהן מהכנסת ה-11 שהתכנסה ב-1984 עד התפטרותו ב-2014 בימי הכנסת ה-19). עניין זה אף הופך לבולט יותר כאשר אנו שמים לב לכמות פרשיות השחיתות בהם מעורבים חברי כנסת, משום שהם התרגלו לשבת בכיסא ללא חת וללא אחריות. הכוח שנלווה למשרה הזו משחית וכבר עמדו על אבחנה זו גדולים מאתנו ש"כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". לכן, צריך להזכיר להם שהכנסת תמה, הבוחר בוחן, והקלפי פ...

" קיים כאן עקרון של סיבה ותוצאה ברור שהוא מאורגן וצפוי כאחד מחוקי הפיזיקה - ככל שהממשלה מתרחבת, כך החירות מתכווצת " - נאום הפרידה של הנשיא האמריקני רונלד רייגן (1989). מה רע בממשלה גדולה? מה רע ברעיון שהמדינה תספק לנו את המוצרים שלא ייעדנו לה אותם בהתחלה, כלומר את צרכי החיים - בין אם זה בדיור, במזון, ברפואה, בבגדים, בחינוך? כשלעצמו זה נשמע רעיון מעולה - המדינה תבנה בתים, היא תחנך את הילדים, היא תאכיל את האוכלוסייה, היא תלביש אותה והיא תרפא אותה. אך פה מתגלה לנו שורש הבעיה - זה תמיד היא שמחליטה מה טוב וראוי בשביל הציבור, וכיצד היא יכולה להחליט מה טוב ומה ראוי? זו משימה קשה ובלתי אפשרית. מכיוון שאין לציבור אינטרס כללי אחד, כי הוא מורכב ממספר רב של אנשים ולכן מכיל אינטרסים שונים, לעולם לא תוכל המדינה לספק את אותם האינטרסים שלא רק שמתמעטים אלא מתרבים. לכן היא תצטרך להתפשר באילו אינטרסים לבחור ולמי לספק אותם. ובמקום התפישה שהיא תרחיב את הטוב הכללי, למעשה היא תצמצם אותו כי היא לא תוכל לענות על כלל הצרכים המשתנים והמתרבים שהציבור מציב לפתחה. למשל נוכל לקחת את הסתירה שהייתה קיי...

הנשיא ריבלין מטיל על ראש הממשלה נתניהו את הרכבת הממשלה ה-34 בהתאם לחוק יסוד: הממשלה *לשם הבהרה - אני לא משפטן ולא מתיימר להיות משפטן* במגילת העצמאות נקבע כי הצירים הנבחרים של האסיפה המכוננת יקבעו חוקה למדינת ישראל עד ל-1 באוקטובר 1948, עד אז יפעלו מוסדות היישוב העברי בארץ ישראל כמוסדות הזמניים של המדינה החדשה. ובכן, זה לא קרה. ראשית, האסיפה המכוננת נבחרה רק ב-25 בינואר 1949 וזאת בשל מלחמת העצמאות, כינוסה הראשון היה ב-14 בפברואר אותה שנה, יומיים לאחר מכן היא קיבלה את חוק המעבר ושינתה את שמה לכנסת (אגב החוק עדיין תקף, אך עבר תיקונים מאז חקיקתו הראשונה). בשינוי שמה של האסיפה המכוננת לכנסת וקבלת חוק המעבר, החלה הבגידה הראשונה של נבחרי הציבור באזרחי המדינה החדשה ובעקרונות המסמך שחבריהם (ואף הם עצמם) חתמו עליו. מכיוון שהדיונים על חוקה בישראל נקלעו למבוי סתום עקב אי-ההסכמה על אופייה של החוקה (הועלו הצעות רבות לחוקה אותם תוכלו לראות פה ולראות עד כמה הן שונות אחת מהשנייה). מצב זה הביא לכך שבשנת 1950 חבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, יזהר הררי, הציע פשרה שנודעה מאז כ"החלטת ה...

"שנאת האדם תעבור מן הארץ, והרודנים ימותו, והכוח שהם נטלו מן העם, עוד הוא ישוב אליו. כל עוד בני האדם מתים [למען החירות], החירות לעולם לא תאבד" ~ מתוך הנאום החותם את הסרט "הדיקטטור הגדול" (1940) בכיכובו, בהפקתו ובבימויו של צ'רלי צ'פלין.* לפעמים, כשנראה שהשגרה הפוליטית מחמירה, נשמעים קולות שהנוסחה שלהם היא בדרך כלל כזו - "לו היה לנו רודן שישלוט פה אז הוא היה מסדר את כל הבלאגן" (בדרך כלל נאמר על רקע המצב הבטחוני, אבל יש גם כאלו שמאמינים שרודנות זו דרך טובה להניע את הכלכלה). אישית אני לא מאמין שרבים בציבור שמשמיעים קול זה מאמינים בו עד הסוף, הוא נאמר מתוך אותו ייאוש של החמרה מזוייפת ובדרך כלל הוא ננטש כשהמצב משתפר. הפתרון הזה של רודנות זמנית אינו פתרון טוב, הוא לא יוביל לשום הטבה במצב הבטחוני/הכלכלי/החברתי/הבינלאומי - הוא רק יחמיר אותם. ההיסטוריה מוכיחה לנו זאת היטב. אפשר להסתכל על הדוגמאות הקיצוניות של מאו, סטלין והיטלר, ואפשר להסתכל על הדוגמאות ה"פחות קיצוניות" (אין באמת קיצוניות ברודנות - היא גרועה במידה שווה היכן שהיא לא תהיה) כש...