הכנסת היא לא קריירה

הכנסת היא לא קריירה

חוק יסוד: הכנסת מפרט על הליכים שונים כמו אופן הבחירה לכנסת, מי ייבחר לכנסת וכהנה וכהנה, אך הוא לא מפרט על משך כהונת חברי הכנסת, בניגוד לפוסט קודם שכתבתי בנוגע להגבלת כהונת ראש הממשלה, בו אני לא סבור כי יש צורך להגביל את כהונתו מהסיבה שזה יכול להתיר את האיזונים והבלמים שגם כה רעועים במדינת ישראל. הרי שבמקרה של חברי כנסת מוכרחים אנחנו לתבוע את הגבלת כהונתם. העובדה כי אנשים מסוימים רואים במשרה הפוליטית כעבודה היא שגויה מיסודה, אדם לא צריך לבוא אל הפוליטיקה כדי לראות בתפקיד שברצונו למלא כקריירה, אין לו אף זכות שבעולם לשבת בכנסת 15, 20 או 30 שנה (דוגמה מובהקת היא בנימין (פואד) בן אליעזר ז"ל כיהן מהכנסת ה-11 שהתכנסה ב-1984 עד התפטרותו ב-2014 בימי הכנסת ה-19). עניין זה אף הופך לבולט יותר כאשר אנו שמים לב לכמות פרשיות השחיתות בהם מעורבים חברי כנסת, משום שהם התרגלו לשבת בכיסא ללא חת וללא אחריות. הכוח שנלווה למשרה הזו משחית וכבר עמדו על אבחנה זו גדולים מאתנו ש"כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". לכן, צריך להזכיר להם שהכנסת תמה, הבוחר בוחן, והקלפי פתוחה והפתק הוא זה שיכריע, כלומר שיום הבחירות הגיע. יתרה מכך, שהגיעה השעה ליידע אותם כי צריך להגביל את כהונתם לתקופה מסוימת.

בנוסף, האדם בא אל הפוליטיקה בראש ובראשונה כדי להיות משרתו של הציבור, לפחות כך צריך להיות במדינה מתוקנת. כשהתובנה הזו מחלחלת אל ראשיהם של האזרחים הרי שהדברים הבאים הופכים להיות ברורים וטבעיים והם שחבר הכנסת אינו שולט בציבור, הוא קיבל את האישור לשבת בכנסת מתוקף הסכמה של הציבור (בין אם בפריימריז או בבחירות הכלליות) ורק האישור של האחרון הוא שקובע מה יהיה גורלו של חבר כנסת, כלומר האם הוא ייבחר או לא ייבחר. על כן, אנו האזרחים צריכים לתהות האם זה הגיוני כי נבחרי ציבור שחיים על חשבוננו, מחוקקים חוקים שלעיתים קרובות פוגעים בכיסנו וטסים אל ארצות שונות ומדברים בשמנו, האם זה ראוי שהם יכהנו תקופה כה ארוכה? האם בהתחשב בותק אדם אחר היה מייצג אותנו פחות או יותר טוב? אנחנו לא יודעים כי אין לנו עובדות בשטח שיציגו לנו את המציאות באופן שונה מכפי שמוכר לנו.

ההצעה - הגבלת כהונה

באופן טבעי ומכיוון שאין באופק שינוי מהותי באופן הבחירות בישראל, רצוי לדרוש שתוגבל כהונת הנבחרים לתקופה קצובה, שאחריה הם לא יוכלו להמשיך ולכהן בכנסת. אופי ההגבלה כפי שהוא עולה במוחי הוא פשוט -

"כהונת חבר כנסת תוגבל לתקופה צבורה של 10 שנים, שלאחריה לא יוכל חבר הכנסת להמשיך ולכהן בתפקידו הציבורי".

הניסוח נהגה בקפידה כדי למזער את הפגיעה האפשרית בתפקוד הכנסת. בהקצבה לעשר שנים ישנה אפשרות לתת לחברי כנסת זמן להבין את המערכת הפוליטית וכיצד לעבוד בה ואף להשפיע, שהרי אם נגביל לתקופה קצרה מדי תתכן פגיעה בכנסת בכך שהיא תהפוך אותה לרעועה יותר כי חברי הכנסת יתחלפו בקצב מהיר מדי ולא יוכלו ליישם שינויים אפשריים שבהנתן תרחיש מסוים המדינה דווקא כן תהיה זקוקה להם. בניסוח "תקופה צבורה" המטרה היא שבהנחה וחבר כנסת לא נבחר בבחירות, נעדר מהכנסת ונבחר מחדש בכנסת הבאה, אז שמשך ההעדרות שלו לא תכלל במניין כהונתו, אלא רק הזמן בפועל יכלל. לשם הבהרה אתן דוגמה: חבר כנסת שכיהן בכנסות ה-11,12 וה-14, אז זמן כהונתו בכנסות אלו יכלל במניין, ואילו העדרותו מהכנסת ה-13 לא תכלל במניין. כמו כן, ראוי לסייג שאם נניח שחבר כנסת הגיע באמצע הכהונה שלו כחבר כנסת לרף עשר השנים, הרי שראוי לשקול את הרעיון שיינתן לו אישור בחוק לסיים את הכהונה עד תום כהונת הכנסת, ולא להתפטר מהכנסת לפני כן. עם סיום הכנסת גם תסתיים כהונתו והוא לא יכול להבחר מחדש.

מובן שהצעה שכזו לעולם לא תועלה בכנסת, הפוליטיקאים לא יסכימו להצביע על רעיון שכזה במליאה, מי ירצה להגביל את כוחו? על כן, יוזמה שכזו יכולה לבוא רק מהאזרחים עצמם בכך שהם יציבו לחברי הכנסת תמרור שיעצור את התקדמותם.

אני פרסמתי את הרעיון שלי, אבל אני אשמח לשמוע את הרעיונות שלכם, אז מהי ההצעה שלכם? מוזמנים להשאיר תגובות.