דילוג לתוכן הראשי

ממשלה גדולה - ממשרת הציבור לשליטו

"קיים כאן עקרון של סיבה ותוצאה ברור שהוא מאורגן וצפוי כאחד מחוקי הפיזיקה - ככל שהממשלה מתרחבת, כך החירות מתכווצת" - נאום הפרידה של הנשיא האמריקני רונלד רייגן (1989).

מה רע בממשלה גדולה? מה רע ברעיון שהמדינה תספק לנו את המוצרים שלא ייעדנו לה אותם בהתחלה, כלומר את צרכי החיים - בין אם זה בדיור, במזון, ברפואה, בבגדים, בחינוך? כשלעצמו זה נשמע רעיון מעולה - המדינה תבנה בתים, היא תחנך את הילדים, היא תאכיל את האוכלוסייה, היא תלביש אותה והיא תרפא אותה. אך פה מתגלה לנו שורש הבעיה - זה תמיד היא שמחליטה מה טוב וראוי בשביל הציבור, וכיצד היא יכולה להחליט מה טוב ומה ראוי? זו משימה קשה ובלתי אפשרית. מכיוון שאין לציבור אינטרס כללי אחד, כי הוא מורכב ממספר רב של אנשים ולכן מכיל אינטרסים שונים, לעולם לא תוכל המדינה לספק את אותם האינטרסים שלא רק שמתמעטים אלא מתרבים. לכן היא תצטרך להתפשר באילו אינטרסים לבחור ולמי לספק אותם. ובמקום התפישה שהיא תרחיב את הטוב הכללי, למעשה היא תצמצם אותו כי היא לא תוכל לענות על כלל הצרכים המשתנים והמתרבים שהציבור מציב לפתחה. למשל נוכל לקחת את הסתירה שהייתה קיימת במחאת האוהלים של קיץ 2011 בה ראשי המוחים הציבו שורת דרישות סותרות: מצד אחד הם דרשו מערכת חינוך חינם מגיל 3-4 אך מצד שני דרשו להוריד את נטל המס, שתי דרישות אלו לא מסתדרות כי אם רוצים לספק חינוך חינם צריך שמישהו ישלם על זה, התשובה האוטומטית שהמדינה תשלם - אך מי מביא את הכסף למדינה? כהצעה ראשונית, תבדקו את שורת המס בתלוש השכר שלכם ותווכחו שזה בעצם האזרחים עצמם שמשלמים על עצמם באמצעות הממשלה על שירות ציבורי שהוא בינוני ומטה. מי ששם את יהבו על המדינה, כנראה לא מבין שהיא אינה ולא יכולה לגלם את תפקידו של אלוהים, סך הכל היא מורכבת מאנשים בשר ודם (ועל כך כבר עמד המדינאי האמריקני הדגול - ג'יימס מדיסון בכתבי הפדרליסט שלו שלולי בני האדם היו מלאכים אז לא היינו נזקקים לממשלה כלל (פדרליסט מס' 51)).

חוץ משאלת הקצאת המשאבים זו גם שאלה של "מי שמך?" כלומר זו שאלה של מוסר. האם זה מוסרי שהמדינה תחליט בשבילנו מה נאכל ומה נשתה והיכן נגור ולאילו שירותים רפואיים אנו נזדקק? האם האדם לא יצור תבוני דיו כדי לדעת למה הוא זקוק ולמה הוא לא? האם אין לו שכל שיכול להסיק? על מנת שהוא יחשוב הוא נזקק לממשלה? זו תפישה פטרנליסטית, אבהית, שאומרת "ילדי האזרח, שב בשקט ואני אדאג לך, רק תעשה את מה שאני מצווה עלייך!". גם אם נניח שהאדם אינו יצור תבוני, הוא אינו יכול להגיע לרציונליות אז עדיין אין למדינה את היכולת לקבוע לו מה נכון ומה לא. אדגים ממקרה - היה לי מרצה באוניברסיטה שכדי להדגים את התפישה הפטרנליסטית הזאת הוא הראה לנו, הסטודנטים, באמצעות מודל מתורת המשחקים (שהוא לכל הדעות מודל מאוד מכובד, יפה ומספק תובנות מעניינות) שאנחנו כבני אדם איננו רציונליים ולכן פועל יוצא שצריך שמישהו יידאג לנו (הוא הגדיר את המדינה כאחת מהשתיים - כאם רכה או כאב קשוח שכל אחד מתייחס באופן שונה לציבור האזרחים), העניין הוא שאם אנחנו בני אדם איננו רציונליים, דבר שאיני מאמין בו, אזי איך יכולים אנשים אחרים היושבים במגדל השן להתוות את נתיב חיינו כשגם הם עצמם אינם רציונליים? הרי הם יכולים לגרום לטעויות גדולות שייקח שנים לשפר אותם, הקצאה של משאב אחד ותעדופו על פני משאב אחר (למשל התעדוף הקלאסי -תותחים מול חמאה) ברמה המדינית הוא מכיל פוטנציאל נזק עצום יותר ממה שיכול לחולל היחיד לעצמו ולסביבתו.

האם איננו יצורים תבוניים? נורת החשמל של אדיסון מוגשת כחומר למחשבה.

אחרי שעברנו את שתי השאלות הקודמות אנו מגיעים לשאלה הבאה - האם זהו תפקידה של הממשלה? התשובה והקצרה לכך היא: לא. לא רק בגלל הסיבות לעיל אלא בגלל הסיבה הבאה - בכך שהמדינה לוקחת על עצמה עוד ועוד סמכויות היא שוללת מהאדם את חירותו. היא מנערת את עצמה מהמסגרת החדשה שלה, מהיותה משרתת הציבור, ושבה אל המסגרת הישנה, להיות שליטתו. כשהמדינה אוגרת סמכויות היא קובעת לאזרחים מה ראוי להם וכיצד עליהם לנהוג, רק שליטי העבר כמלכים ורודנים (שאגב מתקיימים גם כיום) יכלו לנהוג בצרוה כזאת. נכון שאנחנו חיים במשטרים דמוקרטיים, בהם אנחנו בוחרים את נבחרי הציבור כדי שיוכלו בראש ובראשונה לשמור על הבטחון והסדר בבית ולהדוף את האיומים מבחוץ. כשאנו נותנים להם את הסמכויות האלו, בין אם על ידי בחירה רעה באנשים לא ראויים לשרת אותנו או בין אם על ידי שקט לנוכח מעשיהם, אנחנו בעצם מוותרים להם ומודים שהם רשאים למשול בנו. שהם יכולים להחליט עלינו ואנחנו נעשה ונשמע. לא לשם כך קמו המשטרים הדמוקרטיים - לא כדי לקבל לשעבד את אושרנו ועושרנו ל"נשגבים" מאתנו אלא כדי שאנחנו נוכל להנות מהם. לא לשם גזל ההמונים נוסדו המשטרים הדמוקרטיים אלא לשם רווחתם.
כאזרחים אנחנו צריכים לדאוג שהממשלה לא תיקח על עצמה יותר סמכויות שלא יועדו לה מלכתחילה, אנחנו צריכים לוודא שהיא תשאר נאמנה למטרות המקוריות שלה - שמירה על הבטחון, אכיפת חוזים והבטחת זכויות. מטרות שהולכות לאיבוד ומוזנחות כאשר סמכויות המדינה מתרחבות והממשלה גדלה.

בנימה קומית. קטע מהסדרה סאות' פארק המדגים את האמונה העיוורת של רבים וטובים במדינה.

בנימה רצינית. רונלד רייגן בנאום ההשבעה שלו מדבר על היחסים בין המדינה לאזרחיה.


גישה נוספת מערוץ היוטיוב "אוניברסיטת פרגר" נגד הממשלה הגדולה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הגבלת כהונת ראש ממשלה בישראל - מדרון חלקלק

טרם אתחיל, עליי להבהיר - אני לא ממעריצי נתניהו. אופן המאבק בשלטונו של נתניהו לבש צורות שונות במשך השנים, בדרך כלל מעל דפיו של העיתון של נוני מוזס. בתקופה האחרונה נשמעו מפי גורמים שונים , ביניהם נשיא המדינה ריבלין , כי צריך להגביל את כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות. באופן עקרוני, אני מבין את הצורך אבל בפועל זהו רעיון גרוע (בהנחה ולא מדובר באיזשהו תכסיס פוליטי). העקרון הוא פשוט, למנוע עלייה של דיקטטור,רודן. הרודן, מרגע שהוא נבחר (בהנחה והיה שלטון דמוקרטי שהביא לבחירתו), הוא שוכח את התחייבויותיו למי שהביאו אותו למעמד הרם ושולט בצורה הנוחה לו. אם צריך להשתיק קולות המתנגדים לו, אז הוא עושה את זה בכל האמצעים העומדים לרשותו. אם יש תסיסה אזרחית תחת שלטונו, אז הוא משקיט אותה בכל האמצעים העומדים לרשותו. בקצרה, הוא הופך את המדינה לרכושו הפרטי ומנשל את שאר האזרחים מהזכויות המגיעות להן.  יש הטוענים כי ראש הממשלה הוא כזה. עובדתית זה לא נכון. נתניהו אינו רודן. הוא לא שולח מתנגדים לכלא, הוא לא מדכא את האוכלוסייה האזרחית בכוח ובאופן כוללני הוא לא מתייחס למדינה כאל רכושו הפרטי. אולי י...

השרה רגב וסערת טקס פרסי אופיר - למה מגיע לנו כל הטוב הזה?

סערת מחאתה של שרת התרבות בטקס פרסי אופיר ונאומה מעלה בפנינו תהיה - איך זה שאנחנו מממנים תרבות במדינת ישראל וזה נתפס לנו לא רק כטבעי אלא גם כהכרחי. הרי אנחנו חושבים איך אפשר בלי התערבות ממשלתית בנושאים האלו? אם נפסיק לממן תרבות אז לא יהיו לנו סופרים, מוזיקאים, במאים, תסריטאים, עורכים וכו'. האם לתחושה הזו יש ביסוס? האם בזמנם של שייקספיר, דנטה, קמואש, סרוונטס וצ'וסר היה קיים משרד התרבות שלחסותו הם נזקקו כדי לכתוב את יצירותיהם? האם תיאטראות, מחזות ומופעים לא התקיימו בזמנים בהם ה אצבע המורה של הממשל לא שלטה בזרם הכספים אליהם? ההסטוריה מוכיחה אחרת - לתחושה הזו אין ביסוס.  יכולים המתנגדים לבוא ולהגיד סעיף התקציב שמוקדש לתרבות הוא כסף קטן, ביטולו יוסיף רק כמה שקלים בודדים לתקציב כל משפחה. אני הייתי רוצה לראות את אותם מתנגדים עומדים בסופר ומפזרים ככה את הכסף שלהם בלי מחשבה או פתאום מבינים שבדיוק כשחשבו שחסר להם כרטיס לאוטובוס אז הם מצאו שהם עומדים על האגורה האחרונה כדי לקנות אותו. גם אותם שקלים בודדים יכולים לחולל שינוי. כשהם בכיסו של האזרח מה טוב, וכשהם בכיסו של השלטון אז ...

ברית לא קדושה - הימין בישראל והימין החדש-הישן באירופה

אם בעבר חלק נרחב ממפלגות השמאל בישראל היה מזדהה וחובר לגרועים שבדיקטטורים רק מהסיבה שהם שייכים לאותו מחנה וכביכול גם להם אותם מטרות "נעלות". הרי שהיום מצער לראות דבר דומה הקורה לחלק לא מזערי במפלגות הימין בישראל המזדהה עם גורמים, שאמנם מצניעים את שורשיהם, אך הם לוודאי ממשיכי דרכם של הפאשיסטים והנאצים. מה הביא להתחזקות הימין האירופאי לא ניתן לנעוץ בסיבה אחת בלבד, אולי יש סיבה דומיננטית, אך בוודאי לא סיבה אחת. ניתן לראות סימנים לעלייתו על רקע אי האמון באיחוד האירופי ומוסדותיו, אף האמון הציבורי כלפי מוסדות המדינה בתוך אותן מדינות יכול לשמש כסיבה; גלי המהגרים שמעלים חששות דמוגרפיים, כלכליים ותרבותיים, ייתכן ומדובר באי מציאת נקודת ביניים אידאולוגית המאחדת את המחנות תחת קורת גג המפלגות המתונות, ומביאה אותם להצביע למפלגות הקיצוניות. כל סיבה אשר תהא מביאה לעליית גורמים רדיקליים משני הצדדים השובים את לב בוחריהם בסיסמאות פופוליסטיות המבטיחות מזור מיידי לכל חולי הפושה בלב מדינותיהם. ראינו זאת במשאלי העם בסקוטלנד ובקטלוניה, ובבחירות האחרונות בכל רחבי אירופה מצרפת ועד הונגריה, האירופ...