דילוג לתוכן הראשי

נשיא המדינה - מוסד שהגיע זמנו להתבטל

נשיאי מדינת ישראל לדורותיהם

בשבוע שעבר הלך לעולמו נשיא המדינה התשיעי, שמעון פרס ז"ל, בהתחלה רציתי לייחד לפסטיבל התקשורת ופולחן האישיות סביב פרס ז"ל פוסט נפרד, אבל החלטתי שזה מיותר. מי שרוצה לציין את לכתו בשיבה טובה כמעין שירת הברבור של דור "גדולי האומה" או להתחכך באיזשהי נוסטלגיה רומנטית על הזמנים ההם אז בבקשה שיבושם לו, אותי זה לא מעניין.

אולם, מותו של פרס מעלה בפנינו סוגיה אחרת שלא נשמעת כלל בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל והוא ביטול מוסד הנשיאות, וזו השאלה המהותית - למה אנחנו בכלל צריכים נשיא? מהו כבר עושה?

לנשיא המדינה אין שום סמכויות ביצועיות משמעותיות (וטוב שכך) רוב הסמכויות שלו הן סמליות והן מעוגנות ברובן בחוק יסוד: נשיא המדינה. סמכויות אלו הן - חתימה על חוקי המדינה ועל אמנות שאשרה הכנסת, קבלת כתבי אמנה של נציגים דיפלומטיים, מינוי שופטים (לנשיא אין שיקול דעת וזהות השופטים נקבעת על ידי הועדה למינוי שופטים שפועלת באופן חשאי וכמוס במנוגד לעקרונות דמוקרטיים נהוגים, הוא משמש כחותמת גומי) ושני התפקידים "החשובים באמת" - הטלת משימת הרכבת הממשלה על המועמד שזכה ברוב קולות חברי הכנסת (בד"כ בא מהמפלגה הגדולה אבל לא מחייב כלל) וחנינת אסירים. כל סמכויותיו יכולות להיות מפוזרות לבעלי תפקידים אחרים, ובעיקר ליושב ראש הכנסת ולראש הממשלה.

בנוסף, תקציב הנשיאות אינו גדול במיוחד ומונה כמה עשרות מיליוני שקלים, ויש שיגידו שזה מחיר קטן כדי לתחזק נשיא (ונשיאים לשעבר ומשפחותיהם) כפי שהסברתי בפוסט קודם על תקציב התרבות - כסף קטן לפעמים עושה את ההבדל, אין סיבה למסות את אזרחי המדינה על מוסד לא חשוב באף פרמטר ואין אף צידוק לגניבה הזו. 

אם כן, תפקידו של נשיא המדינה הוא שולי ולא חשוב, ברוב המקרים הוא חותמת גומי, גושפנקא רשמית להליכים שכבר מתנהלים במסדרונות השלטון. הנשיאות כלשעצמה נתפסת כבית קברות לפוליטיקאים, כשכבר לפוליטיקאי אין סיכוי ממשי לכבוש את היעד הנכסף - ראשות הממשלה אז הוא פונה לדרך הסופית של הנשיאות. רק שלפעמים אותם פוליטיקאים יכולים להיות בעלי חזון משלהם ולקדם אותו במסגרת תפקידם כנשיא המדינה, במקביל לראש הממשלה ואף תוך כדי הפרעה לו (ולטובתנו, רוב מהלכים אלו לא מצליחים). זו הסיבה העיקרית למה אנחנו מחזיקים את מוסד הנשיאות, כדי שלפוליטיקאים תהיה דרך נוחה יותר להשפיע על הנעשה בממשלה, לבלות את זמנו במסע בין ארצות שונות, להרחיב במילים על חזונו האוטופי ובעיקר - לקבל כסף לא רע בזמן כהונתו כנשיא, ובמיוחד בפנסיה (תנאים לא רעים בכלל), על חשבוננו כמובן. מי ייתן ומוסד הנשיאות יבוטל.



תגובות

  1. אכן מאמינה שתפקיד זה הוא בזבוז של כספי הציבור. חייבים הגבלות תקציביות יותר מחמירות.
    תודה על השיתוף

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ממשלה גדולה - ממשרת הציבור לשליטו

" קיים כאן עקרון של סיבה ותוצאה ברור שהוא מאורגן וצפוי כאחד מחוקי הפיזיקה - ככל שהממשלה מתרחבת, כך החירות מתכווצת " - נאום הפרידה של הנשיא האמריקני רונלד רייגן (1989). מה רע בממשלה גדולה? מה רע ברעיון שהמדינה תספק לנו את המוצרים שלא ייעדנו לה אותם בהתחלה, כלומר את צרכי החיים - בין אם זה בדיור, במזון, ברפואה, בבגדים, בחינוך? כשלעצמו זה נשמע רעיון מעולה - המדינה תבנה בתים, היא תחנך את הילדים, היא תאכיל את האוכלוסייה, היא תלביש אותה והיא תרפא אותה. אך פה מתגלה לנו שורש הבעיה - זה תמיד היא שמחליטה מה טוב וראוי בשביל הציבור, וכיצד היא יכולה להחליט מה טוב ומה ראוי? זו משימה קשה ובלתי אפשרית. מכיוון שאין לציבור אינטרס כללי אחד, כי הוא מורכב ממספר רב של אנשים ולכן מכיל אינטרסים שונים, לעולם לא תוכל המדינה לספק את אותם האינטרסים שלא רק שמתמעטים אלא מתרבים. לכן היא תצטרך להתפשר באילו אינטרסים לבחור ולמי לספק אותם. ובמקום התפישה שהיא תרחיב את הטוב הכללי, למעשה היא תצמצם אותו כי היא לא תוכל לענות על כלל הצרכים המשתנים והמתרבים שהציבור מציב לפתחה. למשל נוכל לקחת את הסתירה שהייתה קיי

רודן - הפתרון הכי טוב לישראל?

"שנאת האדם תעבור מן הארץ, והרודנים ימותו, והכוח שהם נטלו מן העם, עוד הוא ישוב אליו. כל עוד בני האדם מתים [למען החירות], החירות לעולם לא תאבד" ~ מתוך הנאום החותם את הסרט "הדיקטטור הגדול" (1940) בכיכובו, בהפקתו ובבימויו של צ'רלי צ'פלין.* לפעמים, כשנראה שהשגרה הפוליטית מחמירה, נשמעים קולות שהנוסחה שלהם היא בדרך כלל כזו - "לו היה לנו רודן שישלוט פה אז הוא היה מסדר את כל הבלאגן" (בדרך כלל נאמר על רקע המצב הבטחוני, אבל יש גם כאלו שמאמינים שרודנות זו דרך טובה להניע את הכלכלה). אישית אני לא מאמין שרבים בציבור שמשמיעים קול זה מאמינים בו עד הסוף, הוא נאמר מתוך אותו ייאוש של החמרה מזוייפת ובדרך כלל הוא ננטש כשהמצב משתפר. הפתרון הזה של רודנות זמנית אינו פתרון טוב, הוא לא יוביל לשום הטבה במצב הבטחוני/הכלכלי/החברתי/הבינלאומי - הוא רק יחמיר אותם. ההיסטוריה מוכיחה לנו זאת היטב. אפשר להסתכל על הדוגמאות הקיצוניות של מאו, סטלין והיטלר, ואפשר להסתכל על הדוגמאות ה"פחות קיצוניות" (אין באמת קיצוניות ברודנות - היא גרועה במידה שווה היכן שהיא לא תהיה) כש