דילוג לתוכן הראשי

ממשלה גדולה - ממשרת הציבור לשליטו

"קיים כאן עקרון של סיבה ותוצאה ברור שהוא מאורגן וצפוי כאחד מחוקי הפיזיקה - ככל שהממשלה מתרחבת, כך החירות מתכווצת" - נאום הפרידה של הנשיא האמריקני רונלד רייגן (1989).

מה רע בממשלה גדולה? מה רע ברעיון שהמדינה תספק לנו את המוצרים שלא ייעדנו לה אותם בהתחלה, כלומר את צרכי החיים - בין אם זה בדיור, במזון, ברפואה, בבגדים, בחינוך? כשלעצמו זה נשמע רעיון מעולה - המדינה תבנה בתים, היא תחנך את הילדים, היא תאכיל את האוכלוסייה, היא תלביש אותה והיא תרפא אותה. אך פה מתגלה לנו שורש הבעיה - זה תמיד היא שמחליטה מה טוב וראוי בשביל הציבור, וכיצד היא יכולה להחליט מה טוב ומה ראוי? זו משימה קשה ובלתי אפשרית. מכיוון שאין לציבור אינטרס כללי אחד, כי הוא מורכב ממספר רב של אנשים ולכן מכיל אינטרסים שונים, לעולם לא תוכל המדינה לספק את אותם האינטרסים שלא רק שמתמעטים אלא מתרבים. לכן היא תצטרך להתפשר באילו אינטרסים לבחור ולמי לספק אותם. ובמקום התפישה שהיא תרחיב את הטוב הכללי, למעשה היא תצמצם אותו כי היא לא תוכל לענות על כלל הצרכים המשתנים והמתרבים שהציבור מציב לפתחה. למשל נוכל לקחת את הסתירה שהייתה קיימת במחאת האוהלים של קיץ 2011 בה ראשי המוחים הציבו שורת דרישות סותרות: מצד אחד הם דרשו מערכת חינוך חינם מגיל 3-4 אך מצד שני דרשו להוריד את נטל המס, שתי דרישות אלו לא מסתדרות כי אם רוצים לספק חינוך חינם צריך שמישהו ישלם על זה, התשובה האוטומטית שהמדינה תשלם - אך מי מביא את הכסף למדינה? כהצעה ראשונית, תבדקו את שורת המס בתלוש השכר שלכם ותווכחו שזה בעצם האזרחים עצמם שמשלמים על עצמם באמצעות הממשלה על שירות ציבורי שהוא בינוני ומטה. מי ששם את יהבו על המדינה, כנראה לא מבין שהיא אינה ולא יכולה לגלם את תפקידו של אלוהים, סך הכל היא מורכבת מאנשים בשר ודם (ועל כך כבר עמד המדינאי האמריקני הדגול - ג'יימס מדיסון בכתבי הפדרליסט שלו שלולי בני האדם היו מלאכים אז לא היינו נזקקים לממשלה כלל (פדרליסט מס' 51)).

חוץ משאלת הקצאת המשאבים זו גם שאלה של "מי שמך?" כלומר זו שאלה של מוסר. האם זה מוסרי שהמדינה תחליט בשבילנו מה נאכל ומה נשתה והיכן נגור ולאילו שירותים רפואיים אנו נזדקק? האם האדם לא יצור תבוני דיו כדי לדעת למה הוא זקוק ולמה הוא לא? האם אין לו שכל שיכול להסיק? על מנת שהוא יחשוב הוא נזקק לממשלה? זו תפישה פטרנליסטית, אבהית, שאומרת "ילדי האזרח, שב בשקט ואני אדאג לך, רק תעשה את מה שאני מצווה עלייך!". גם אם נניח שהאדם אינו יצור תבוני, הוא אינו יכול להגיע לרציונליות אז עדיין אין למדינה את היכולת לקבוע לו מה נכון ומה לא. אדגים ממקרה - היה לי מרצה באוניברסיטה שכדי להדגים את התפישה הפטרנליסטית הזאת הוא הראה לנו, הסטודנטים, באמצעות מודל מתורת המשחקים (שהוא לכל הדעות מודל מאוד מכובד, יפה ומספק תובנות מעניינות) שאנחנו כבני אדם איננו רציונליים ולכן פועל יוצא שצריך שמישהו יידאג לנו (הוא הגדיר את המדינה כאחת מהשתיים - כאם רכה או כאב קשוח שכל אחד מתייחס באופן שונה לציבור האזרחים), העניין הוא שאם אנחנו בני אדם איננו רציונליים, דבר שאיני מאמין בו, אזי איך יכולים אנשים אחרים היושבים במגדל השן להתוות את נתיב חיינו כשגם הם עצמם אינם רציונליים? הרי הם יכולים לגרום לטעויות גדולות שייקח שנים לשפר אותם, הקצאה של משאב אחד ותעדופו על פני משאב אחר (למשל התעדוף הקלאסי -תותחים מול חמאה) ברמה המדינית הוא מכיל פוטנציאל נזק עצום יותר ממה שיכול לחולל היחיד לעצמו ולסביבתו.

האם איננו יצורים תבוניים? נורת החשמל של אדיסון מוגשת כחומר למחשבה.

אחרי שעברנו את שתי השאלות הקודמות אנו מגיעים לשאלה הבאה - האם זהו תפקידה של הממשלה? התשובה והקצרה לכך היא: לא. לא רק בגלל הסיבות לעיל אלא בגלל הסיבה הבאה - בכך שהמדינה לוקחת על עצמה עוד ועוד סמכויות היא שוללת מהאדם את חירותו. היא מנערת את עצמה מהמסגרת החדשה שלה, מהיותה משרתת הציבור, ושבה אל המסגרת הישנה, להיות שליטתו. כשהמדינה אוגרת סמכויות היא קובעת לאזרחים מה ראוי להם וכיצד עליהם לנהוג, רק שליטי העבר כמלכים ורודנים (שאגב מתקיימים גם כיום) יכלו לנהוג בצרוה כזאת. נכון שאנחנו חיים במשטרים דמוקרטיים, בהם אנחנו בוחרים את נבחרי הציבור כדי שיוכלו בראש ובראשונה לשמור על הבטחון והסדר בבית ולהדוף את האיומים מבחוץ. כשאנו נותנים להם את הסמכויות האלו, בין אם על ידי בחירה רעה באנשים לא ראויים לשרת אותנו או בין אם על ידי שקט לנוכח מעשיהם, אנחנו בעצם מוותרים להם ומודים שהם רשאים למשול בנו. שהם יכולים להחליט עלינו ואנחנו נעשה ונשמע. לא לשם כך קמו המשטרים הדמוקרטיים - לא כדי לקבל לשעבד את אושרנו ועושרנו ל"נשגבים" מאתנו אלא כדי שאנחנו נוכל להנות מהם. לא לשם גזל ההמונים נוסדו המשטרים הדמוקרטיים אלא לשם רווחתם.
כאזרחים אנחנו צריכים לדאוג שהממשלה לא תיקח על עצמה יותר סמכויות שלא יועדו לה מלכתחילה, אנחנו צריכים לוודא שהיא תשאר נאמנה למטרות המקוריות שלה - שמירה על הבטחון, אכיפת חוזים והבטחת זכויות. מטרות שהולכות לאיבוד ומוזנחות כאשר סמכויות המדינה מתרחבות והממשלה גדלה.

בנימה קומית. קטע מהסדרה סאות' פארק המדגים את האמונה העיוורת של רבים וטובים במדינה.

בנימה רצינית. רונלד רייגן בנאום ההשבעה שלו מדבר על היחסים בין המדינה לאזרחיה.


גישה נוספת מערוץ היוטיוב "אוניברסיטת פרגר" נגד הממשלה הגדולה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

נשיא המדינה - מוסד שהגיע זמנו להתבטל

נשיאי מדינת ישראל לדורותיהם בשבוע שעבר הלך לעולמו נשיא המדינה התשיעי, שמעון פרס ז"ל, בהתחלה רציתי לייחד לפסטיבל התקשורת ופולחן האישיות סביב פרס ז"ל פוסט נפרד, אבל החלטתי שזה מיותר. מי שרוצה לציין את לכתו בשיבה טובה כמעין שירת הברבור של דור "גדולי האומה" או להתחכך באיזשהי נוסטלגיה רומנטית על הזמנים ההם אז בבקשה שיבושם לו, אותי זה לא מעניין. אולם, מותו של פרס מעלה בפנינו סוגיה אחרת שלא נשמעת כלל בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל והוא ביטול מוסד הנשיאות, וזו השאלה המהותית - למה אנחנו בכלל צריכים נשיא? מהו כבר עושה? לנשיא המדינה אין שום סמכויות ביצועיות משמעותיות (וטוב שכך) רוב הסמכויות שלו הן סמליות והן מעוגנות ברובן בחוק יסוד: נשיא המדינה. סמכויות אלו הן - חתימה על חוקי המדינה ועל אמנות שאשרה הכנסת, קבלת כתבי אמנה של נציגים דיפלומטיים, מינוי שופטים (לנשיא אין שיקול דעת וזהות השופטים נקבעת על ידי הועדה למינוי שופטים שפועלת באופן חשאי וכמוס במנוגד לעקרונות דמוקרטיים נהוגים, הוא משמש כחותמת גומי) ושני התפקידים "החשובים באמת" - הטלת משימת הרכב

רודן - הפתרון הכי טוב לישראל?

"שנאת האדם תעבור מן הארץ, והרודנים ימותו, והכוח שהם נטלו מן העם, עוד הוא ישוב אליו. כל עוד בני האדם מתים [למען החירות], החירות לעולם לא תאבד" ~ מתוך הנאום החותם את הסרט "הדיקטטור הגדול" (1940) בכיכובו, בהפקתו ובבימויו של צ'רלי צ'פלין.* לפעמים, כשנראה שהשגרה הפוליטית מחמירה, נשמעים קולות שהנוסחה שלהם היא בדרך כלל כזו - "לו היה לנו רודן שישלוט פה אז הוא היה מסדר את כל הבלאגן" (בדרך כלל נאמר על רקע המצב הבטחוני, אבל יש גם כאלו שמאמינים שרודנות זו דרך טובה להניע את הכלכלה). אישית אני לא מאמין שרבים בציבור שמשמיעים קול זה מאמינים בו עד הסוף, הוא נאמר מתוך אותו ייאוש של החמרה מזוייפת ובדרך כלל הוא ננטש כשהמצב משתפר. הפתרון הזה של רודנות זמנית אינו פתרון טוב, הוא לא יוביל לשום הטבה במצב הבטחוני/הכלכלי/החברתי/הבינלאומי - הוא רק יחמיר אותם. ההיסטוריה מוכיחה לנו זאת היטב. אפשר להסתכל על הדוגמאות הקיצוניות של מאו, סטלין והיטלר, ואפשר להסתכל על הדוגמאות ה"פחות קיצוניות" (אין באמת קיצוניות ברודנות - היא גרועה במידה שווה היכן שהיא לא תהיה) כש