לפני מספר ימים, הודיע מייסד וראש מפלגת חוסן, הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, כי הוא לא רואה פסול בפינוי התנחלויות. כמתמודד בכנסת זוהי הצהרה חשובה, גם כי היא ממצבת אותו באגף השמאלי של המפה הפוליטית, וגם כי היא מאפשרת לציבור לדעת על כוונותיו. אולם, כעבור זמן קצר גנץ העביר ניסוח רך יותר, ייתכן עקב אי הפופולריות של רעיון פינוי יהודים בעת זו.
אף על פי כן, איני רוצה להתעכב על דעתו של גנץ בנושא אלא להביט באופן קצר על המסגרת הרעיונית הכללית של פינוי התנחלויות, ולבחון האם מדובר בהכרח רעיון רע?
כיום חיים בהתנחלויות ביו"ש (לא כולל מזרח ירושלים) כ-450 אלף איש. מולם, ניצבים הפלסטינים - מספרם אינו ידוע והוא מוערך בכ-1.8 מיליונים לשיטת המצמצמים עד 3 מיליונים לשיטת המרחיבים. נוכל להניח שכנראה חיים בתא השטח ההוא בסביבות 2.4 מיליוני פלסטינים. ברבות השנים, עלו מספר הצעות בנוגע לעתיד השטחים, אך לרוב רובם של המציעים היה ברור כי פינוי יהודים חייב להתרחש. מעטים הם שתומכים בסיפוח מלא, שכן משום שלא ידוע מה מספרם של הפלסטינים, אף אחד לא רוצה להסתכן בתוספת של אוכלוסייה שלא רק שתאיים על הרוב היהודי במדינת ישראל אלא גם כזו העוינת את רעיון הציונות. בנוסף, סיפוח יכול להתפש כפעולה עוינת בקרב הקהילה הבינלאומית הנוגדת את תהליך השלום ולהביא להחלטות בינלאומיות שעלולות לפגוע במדינת ישראל.
אפוא, השאלה היא מדוע חייבת ישראל לפנות את המתנחלים היהודים מיהודה ושומרון? האם היא אינה יכולה לתת להם להשאר שם? באופן עקרוני, היא יכולה. היא יכולה להצהיר כי היא נסוגה מהשטח, ואף יהודי אינו מחוייב לצאת. אך, עקב מחויבות לאזרחים הנמצאים שם אולי היא תצטרך לפעול להבטחת שלומם. ונשאלת השאלה - מדוע היא תצטרך להבטיח את שלומם? מהסיבה הפשוטה, שהפלסטינים אינם מעוניינים שיהודים יחיו באדמה זו. מבחינתם, זו אקס טריטוריה ליהודים. יודנריין. ויש מנהיגים בישראל שמשלימים עם תפישה זו.
אני לא מקבל את המחשבה שיש שטח בארץ ישראל שיכול להיות נקי מיהודים, אני שמאמין בזכותנו לא רק על שטח זה, אלא גם על שטחי עבר הירדן, אך אני גם מבין את האילוצים המציאותיים. אף על פי שארץ ישראל "דללה וקטונה, היא שלי מראשה עד קיצה" הרי שאין אף גוף שיכול להבטיח את שלומם של יהודים שהם תחת ריבונות ערבית. תפישה זו אינה מייחדת אותי, אלא זוהי גם תפישתם של ראשי המערכת הפוליטית והביטחונית, לפחות במשתמע. אחרת רבים מהם לא היו נעתרים לדרישה הפלסטינית לפינוי יישובים, משום שתמיד יכלו להציב להם אולטימטום הקובע כי מדינת ישראל מחויבת לביטחון האזרחים שלה החיים מחוץ לגבולותיה.
כמו כן, הפלסטינים אוהבים להציב את המוקש התמידי של זכות השיבה - שעל הפליטים לחזור לבתיהם הנטושים והנעזבים בתוככי מדינת ישראל, למשל בחיפה, בצפת, בטבריה וביפו. אפילו מדינת ישראל החליטה להיות נדיבה ונתנה אפשרות זו, אל עלינו לשכוח כי מדובר בלא פחות מ-5 מיליוני פליטים. הסיבה לכך היא שמעמד הפליטים באוכלוסייה הפלסטינית עובר מדור לדור, וכך כבר קיים דור שלישי הדורש לשוב אל אדמת אבותיו. רעיון זה, איננו שונה בתכליתו מסיפוח ואסור לאפשרו כלל, שכן הוא יחסל בבת אחת את החלום הציוני שלמענו עמלנו שנים רבות.
עכשיו נערוך תרגיל מחשבתי. נניח שהצדדים הגיעו להסכמה, פינוי יישובים והקמת מדינה פלסטינית על שטחי יו"ש תוך הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ללא זכות שיבה. כלומר קיימת לנו מדינה אחת ערבית ללא יהודים, ומדינה אחת יהודית אך שחמישית מתושביה הם ערבים. אינני מבין את עסקת החבילה הנהדרת הזו, האם זה לא יהיה הגיוני שגם שאנחנו נתבע אותו הדבר - אנחנו קולטים לתוכנו את כל האוכלוסייה היהודית ביו"ש חזרה לישראל, מן הראוי שאתם תקלטו את כל ערביי 48' חזרה אליכם. הרי הנה קם לכם בית לאומי, למענו נאבקתם, אז מדוע שאנחנו נהיה כה נדיבים ונשמור את ערביי 48' אצלנו? הרי רובם המוחלט אינו מזדהה כישראלי, הוא יעדיף את הכינוי ערביי 48' או ייאמץ את הנרטיב הפלסטיני. יקומו ויגידו הפלסטינים רגע אבל אתם קולטים רק 450 אלף, אנחנו נאלצים לקלוט 1.8 מיליונים! כן נכון, אבל נוכל לבוא ולטעון הרי שמדובר בחילופי אוכלוסייה מלאים, מדובר ב-Win-Win. אתם שם, אנחנו פה. ואם פתאום נחזור לשולחן המשא ומתן, ונגיע להסכמה כי ישראל שומרת על גושי ההתיישבויות, כך שרק 30% מההתנחלויות יפונו. הרי לא יהיה מן הצדק שעדיין כל ערביי 48' ישובו לפלסטין? שגם במצב הזה רק הגבול שורטט באופן שונה, ועדיין לא ייתאפשרו תאים יהודיים בשטח המדינה הפלסטינית הזו. כמו כן עליי להבהיר, אינני מדבר על חילופי שטחים נוסח כפר קאסם תמורת גוש עציון, לא - כל גוש עציון חרב, הרי גם כל כפר קאסם חרב, וכך גם אום אל פאחם, תל שבע ושכונות ערביות בערי ישראל. פתאום עולה התחושה הזו בגרון שמעיב על הרעיון שנשמע לא הכי מסבר את האוזן, לא הכי יפה, לא הומני. נו, אבל מה לעשות החיים אינם יפים - יודנריין תמורת ערבריין.
במאמר הקצר הזה לא נגענו בדברים יותר עמוקים הקשורים לפתרון הסכסוך אם אי פעם הוא ייפתר והם:
- מה יהיה על רצועת עזה? האם היא תחובר לשטחי המדינה הפלסטינית באיזשהי דרך או שתקום בה יישות מדינית נפרדת?
- מהם הסידורים הביטחוניים האפשריים שיאפשרו את שלום שתי המדינות? האם פלסטין תסכים להיות מפורזת?
- האם בכלל צריכה לקום מדינה פלסטינית? אולי עדיף שירדן תקבל ריבונות על השטחים?
- מה יהיה על הר הבית והמקומות הקדושים ליהדות ביו"ש כמו קבר רחל, חברון ושכם?
- האם בכלל ניתן לחלק ואולי יש אופי חלוקה טוב יותר? נגיד על בסיס ציר 60?
- מה בנוגע לתשתיות? מה בנוגע לפיצויים? כלומר מה העלויות הכרוכות בפינוי?
- מה יהיה על רצועת עזה? האם היא תחובר לשטחי המדינה הפלסטינית באיזשהי דרך או שתקום בה יישות מדינית נפרדת?
- מהם הסידורים הביטחוניים האפשריים שיאפשרו את שלום שתי המדינות? האם פלסטין תסכים להיות מפורזת?
- האם בכלל צריכה לקום מדינה פלסטינית? אולי עדיף שירדן תקבל ריבונות על השטחים?
- מה יהיה על הר הבית והמקומות הקדושים ליהדות ביו"ש כמו קבר רחל, חברון ושכם?
- האם בכלל ניתן לחלק ואולי יש אופי חלוקה טוב יותר? נגיד על בסיס ציר 60?
- מה בנוגע לתשתיות? מה בנוגע לפיצויים? כלומר מה העלויות הכרוכות בפינוי?
תגובות
הוסף רשומת תגובה